שאלה
בס"ד
שלום הרב ,
אני יוצאת עם בחור במשך 4 חודשים אשמח קצת לספר לך על הקשר .
מדובר בבחור מקסים עם לב טוב , מכיל את הלחצים שלי ,מגיע מאוד בנוי לקשר ורוצה לעשות את המקסימום שיצליח ומוכן לעשות עבודה פנימית וזוגית יחד .
הבעיה מתחילה שאנחנו שנינו בני 24 אני כבר אחרי תואר בהנדסה ועובדת והוא רק עכשיו מתחיל את מסלול הלימודים מאחר והיה במסלול מכינה+קבע בצבא(הוא חסך בצבא) ורק עכשיו הוא מתחיל בתהליך שיפור לימודים כדי להתקבל לאקדמיה גם ללימודי הנדסה .
אני מגיעה ממשפחה מאוד פשוטה וההורים שלי תמיד דחפו אותנו להצלחה כדי שאנחנו נחיה ברמת חיים טובה וכשההורים שמעו שהוא ללא תואר ועבודה הם חששו נורא כי הם אינם יוכלו לתמוך בנו כלכלית וזה אומר שנצטרך לחיות בשנים הראשונות בצמצום (המשפחה שלו תוכל לעזור קצת ) אך העניין הזה ממש הפך להיות בעייתי אצלי בבית , אמא שלי בכל רגע נתון אומרת כמה חשוב שהגבר יגיע ממשפחה מסודרת \ גבר מסודר מבחינת עבודה וזה דבר שמאוד מערער אותי .
בנוסף חייבת להגיד שהם חושבים שהוא בחור חמוד ומתוק אך ללא שאיפות ..הם אמרו שהוא נראה להם חסר שאיפות ומטרות ולדעתי זה נובע המון מהמקום שהוא ללא עבודה \ תואר .. אך כשהם חוזרים ואומרים את זה ,זה משהו שמאוד מטריד וגורם לי כל רגע לבדוק אותו ובמקום להתעסק בקשר אני מנסה למצא איך לענות להורים שלי שאני רואה שהוא כן עושה מאמץ ולומד ושואף להתקדם בחיים .
אני מבינה שההורים אומרים את זה ממקום דואג הם רוצים שיהיו לי חיים טובים אבל מצד שני מרגיש לי פספוס לפסול בחורים בגלל שלא התחילו לימודים מבחינתם זה אומר לצאת עם בני 26 ומעלה שהם לקראת סיום לימודים או עם תואר ועבודה מסודרת ..
בנוסף הלכנו לפני כשבועיים לאחותי הנשואה לארוחת ערב והם חשבו שאנחנו ממש לא מתאימים , הוא בחור מאוד שקט ואני ההפך הגמור יותר אנרגטית וכו(אני ידעתי את זה מהרגע הראשון) הם לקחו את זה למקום שהם מפחדים שהוא רדום ליידי ואולי זה לא יגרום לי להתקדם בחיים כי אני זו שתוביל וכו, אני בחורה מוקפת חברים והם חשבו שהבן זוג שלי יראה מאוד כמו החברים שלי (מהפן החברתי וכו) והוא לא שם וזה ממש לא משהו שמפריע לי אבל ברגע שהם אמרו את זה נכנסתי לחששות והתחלתי להפגיש אותו יותר עם מעגלי חברים לראות את האינטרקציה ודווקא היה מאוד זורם וברור לי שאצל אחותי הוא היה מאוד לחוץ כי זו האחות שהכי קשורה אלי ובכללי הוא אדם שקט עם הסביבה אז זה בכלל הכניס אותו ללחץ.
יצא מצב שהמשפחה ממש לא חושבת שהוא מתאים לי מהבחינות הללו ואני דווקא מאמינה שהוא כן רוצה להתקדם ולהצליח ויוצאת מנקודת הנחה שהרבה אנשים בתחילת התואר או מסלול החיים אחרי צבא טיפה בהלם ועדיין לא יודעים להגדיר מטרות ברורות אבל אני רואה את ההשתדלות שלו וזה שהוא התחיל את תהליך הקבלה ללימודים עוד לפני הקשר (מה שאומר שזה הגיע ממנו ולא מדחיפה שלי)
ובנוסף לי יש שפה משותפת איתו וגם ברגעים שהוא יותר שקט ממני ואני רוצה להבין ממנו יותר עשינו תהליך ומצאנו דרך שאני אשאל אותו יותר דברים וככה זה יגרום לו להפתח ולנו לדבר על דברים חשובים ..אני מרגישה שהוא באמת עושה את המאמץ בקשר הזה כדי שזה יצליח והוא בא חדור מטרה ללעשות עבודה זוגית משותפת .
העניין שאני מאוד קשורה למשפחה וכל דבר כזה שהם אומרים לי פשוט מערער אותי .. זה יכול להיות סתם בשיחות שבת שאחותי מספרת כמה חשוב לצאת עם בחור עם שאיפות ומסודר כלכלית או שאמא שלי מדברת על בעל של חברה שלי כמה הוא מוצלח ועובד בעבודה מסודרת וכמה היא זכתה ..
הדברים האלה גורמים לי להקטין את מה שיש לי ולפחדים גדולים שאולי באמת הם צודקים והוא חסר שאיפות והחיים איתו לא יהיו טובים..
עכשיו הוא בתהליך קבלה ללימודים ומאוד קשה לו ומאתגר וכשהוא משתף אותי זה גורם לי יותר להלחץ שאולי המשפחה צודקת וזה גדול עליו והוא לא בשבילי , אני נמצאת בלופ שלא יכולה לצאת ממנו ..
חייבת לציין שההורים לא מתנגדים לקשר אבל חוזרים ואומרים שהם יתמכו בי וזו החלטה שלי אבל כדאי לדעת טוב טוב לאן אני נכנסת ואם אני באמת יכולה לסמוך עליו ..
זה כזה מלחיץ ומפחיד וגורם לי אשכרה לדבר איתו על אם הוא לא מצליח להתקבל לאקדמיה אז אולי זה לא זה כי אין לנו אותן השאיפות (כי כולם אצלי בבית למדו תואר אקדמאי בתחום ההנדסה ואם הוא לא מצליח אז אולי ההורים צודקים והוא לא בשבילי מהבחינה הזו).
אני ממש מבולבלת ולא יודעת על מה לשים את הדגש ומודה שזה שחברות מסביבי נשואות לבחורים עם עבודה מסודרת מאוד גורם לי להשוואה ופחד שהחיים שלי יתחילו בקושי כלכלי ואי וודאות כי הוא רק סטודנט ומי אמר שיסיים לימודים ויצליח .. אני ממש מבולבלת ואשמח לשמוע לעצת הרב איך להתנהל מפה כדי להבין האם זה משהו שמתאים לי ולא להיות מושפעת מרעשי רקע .
סליחה על המכתב הארוך אני פשוט מרגישה בבילבול נוראי ,
תודה
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
אני מבקש להיות שותף איתך במסע ההתלבטות שאת נמצאת בו.
אולם חשוב להדגיש כי ביסודו של דבר זו שאלת הנוגעת לקיום שלך. את ההכרעות רק את תוכלי לקבל. אלה החיים שלך. מעבר לזאת, אני לא בעל מקצוע, אלא יכול לכתוב מניסיוני בלבד ומדברים שלמדתי. הדברים שאכתוב אפוא הם בגדר עצה, לא יותר מזה וגם לא פחות.
על עצות בכלל, כדאי שתקראי בקיצור:
https://www.facebook.com/groups/2339652999441117/posts/5863189723754076/
הצעתי הראשונה היא להשתחרר מכללים. לא כדאי לבוא לתהליך ההיכרויות עם החלטות מסגרתיות מראש. דוגמה לדבר היא האמירה ההגיונית והנכונה של אמא שלך "כמה חשוב שהגבר יגיע ממשפחה מסודרת \ גבר מסודר מבחינת עבודה", וזה אכן טוב יותר. אולם, ההנחה כי אם זה לא כך – הדבר פוסל את הנישואין היא מעוותת את המציאות. הדבר היותר חשוב הוא הקשר בין בני הזוג. מצב כלכלי תומך בקשר טוב – אולם לא בהכרח, ואת בוודאי מכירה אין ספור סיפורים על עשירי עולם וחיי נישואין דפוקים, כמו גם על עניי עולם וקשר מופלא.
חלק מהשתחררות כזו היא גם מכללים לגבי גיל הנישואין, או כל עיצוב אחר של מסגרות. "את הכל ראיתי בימי הבלי" – אלה שהתחתנו בני 18 וחיים חיים מאושרים, ואלה שהתחתנו בגיל זה והדבר היה הרבה יותר מידי מוקדם, וחייהם רוויים כאב; אלה שהתחתנו בגיל 34 וחיים חיים מאושרים, ואלה שהתחתנו בגיל זה והדבר היה הרבה יותר מידי מוקדם, וחייהם רוויים כאב. אבל כדאי לקחת בחשבון את העובדה שאף אחד לא מבטיח שמאחורי הפינה ממתין מישהו אחר טוב מהבחור הזה.
וזה נכון גם לגבי התאמות. אדרבא, נסי לספור את מספר הזוגות שאת מכירה שהיית חושבת מראש שהם מתאימים, וכנראה תיווכחי שהדבר כלל אינו נכנס למסגרת העובדה שאחד מבני הזוג שקט והשני אנרגטי קיימת באין ספור של זוגות. זה תהליך שאת עצמך צריכה לברר עם עצמך, לא לפי כללים של מישהו אחר שצופה בדבר.
עצה שניה: אם את סבורה שהוא חסר שאיפות – תבררו את הדבר ביניכם. טוב לשמוע גם מבט מבחוץ, ודברי ההורים שלך צריכים להוות לגבייך תמרור לבדיקה, אולם את זה את צריכה לברר איתו. אם את מתרשמת שהוא אכן חסר שאיפות וזה לא מתאים לך – נכון להיפרד. אם את מעריכה אחרת, ורואה בקריאה של ההורים שלך טעות – לכי אחרי הכרעתך.
הדבר נכון גם לגבי המעורבות החברתית וכדו'. המשפחה רוצה אכן בטובתך, אולם אלה החיים שלך, וכאמור בראש הדברים – את זו שמושפעת מההכרעות האלה, ולכן את זו שצריכה לעמוד במוקד השיקולים שלך. לא המשפחה. זה לא יהיה פשוט, ובאמת לא טוב לך לעמוד נגד המשפחה במצב המבורך שאת שמחה בה.
ולכן, יש שתי דרכים שצריך ללכת בשתיהן גם יחד. מחד גיסא, "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו" הוא בסיס הנישואין, וכדאי לך לפתח עצמאות ועמידה משל עצמך בהכרעות החיים שלך; מאידך גיסא, לעבוד ביחד עם בן זוגך, ולהוציא ביחד איתו את הצדדים הטובים שבו. ככל שהוא אכן יירשם ללימודים, ככל שהוא יגלה יוזמה, ככל שתצליחו שהוא יפחד פחות ממשפחתך – כך כולם יתקרבו האחד לשני.
ביסודו של דבר – בחני את הקשר ביניכם בצורה הבאה: האם הוא מיטיב איתך, מוציא ממך את הצדדים הטובים שבך, גורם לך להיות במקום שאת רוצה, או שהוא מכנס אותך ומצמצם אותך. לאור זה – תוכלי לדעת מתוך עצמך מה כדאי לעשות.
האם את יכולה ללכת בדרך זו ?
כל טוב ובשרי לנו שמחות