שאלה
.קראתי מאמר בעיתון שדיבר על רווקות מאוחרת ואחת הסיבות (על רגל אחת) למצב הזה הייתה ההפרדה היתרה בין בנים לבנות בחברה שלנו.
לא אכנס להאם זה מה שקורה בפועל או לא, מכיוון שאצלי זנ קורה, ואני מתנהגת ככה.
ביישוב,בסניף, ובפרוייקטים של הנוער אצלינו אני משתדלת להימנע מלדבר עם בנים מעבר לדרך ארץ ולמה שניצרך, כשאנחנו ניפגשים.
ועכשיו המאמר הזה העלה בי שוב את השאלה למה אנחנו כל כך נמנעים מקשר מעבר למה שחייב ומשתדלים לשמור על עניניות ודרך ארץ וחוץ מיזה כלום.
הנקודה הזו לא הייתה מספיק ברורה לי ועכשיו אני ממש מבולבלת...
וחוץ מיזה שנכון לשמור על גבולות של שמירת נגיעה וייחוד,אבל אנחנו לא מגזימים קצת, או לפחות אני?
אנצל את זה שאתם לא מכירים אותי ואשתף שאני מקפידה לדבר עם בנים רק על מה שצריך, ומשתדלת גם בהודעות לשמור על עינייניות כמעט עם כל הבנים שאני צריכה אותם, ולא ליסטות לנושאים מעבר לעיניין שאנחנו עוסקים בו.
למעט שני מיקרים שבהם עברתי את הגבולות שהיו לי עד עכשיו והתכתבתי עם שני חבר'ה על כל מיני נושאים סתם..
פשוט היה בינינו דיבור...
עם אחד זה ניגמר מיצידו אחרי שזו הייתה היתכתבות אינטנסיבית מאוד והוא הרגיש שהדיבור בינינו לא טוב לנו כרגע וזה פשוט הופסק. (חוץ מיזה שאני כרגע עדיין בסטטוסים שלו והוא בשלי- וזה עוד נקודה למחשבה).
תאמת, הערכתי איתו על האומץ שהיה לו ולא לי(:
בניגוד אליו שהוא גר בעיר אחרת והכרתי אותו במיקרה, הנער השני הוא שכן שלי ואנחנו מדברים מידי פעם על דה ועל הא(:
מהודעה שהוא שלח..
ואני גם לא יודעת אם להפסיק, אולי לכתוב משו כסיום, או להשאיר ככה?
ולמה?
למה להפסיק?
אבל חוץ משני המיקרים האלה אני ממש משתדלת להיות עינייניות מאוד, ובמיוחד במפגשים של התנדבות פנים מול פנים.
וואלה מרגיש לי פיספוס.
מכיוון שאני נמצאת באירגון נוער מעורב כן יוצא לי לדבר עם בנים בקטנה ממש, אבל בגדול אני מאוד נשמרת בקטע הזה ונמנעת מהמון דברים שכוללים פתיחות ושיח סתמי עם בנים.
הייתי אתמול בטיול באיזה חווה ועמד בקופה נער נחמד בגילי וממש ממש אבל ממש הייתי הייתי רוצה ליפתוח איתו בשיחה. ברמה שגם היום אני חושבת עליו ומרגישה שאני רוצה לחזור לשם כדי לראות אותו.
באמת!
ובגלל שאני עוד לא יודעת מה ההשלכות של זה וגם בגלל שבמשפחה שלי אנחנו לא מעודדים את זה והיה מביך אותי לעשות את זה מולם לא עשיתי זאת.
אני לא יודעת אילו הייתי עם חברות באותו טיול או בלי המשפחה אם הייתי עושה את זה או לא, מה שבטוח שאני מרגשיה פיספוס ענק שלא עשיתי את זה וגעגוע אליו.
וזה היה ניראה לי מאוד מפתה וזאת רק סיטואציה אחת מיתוך הרבה דומות- שאני נימענת מלדבר מעבר ולפתח שיחה עם בנים שאני ניפגשת איתם למרות שהייתי רוצה לעשות זאת.
קראתי קצת על מה שהרב יוני לביא כתב על הנושא הזה וכל מה שהוא אמר על האש שיש בין המינים ועל התועלת שנרוייח אם נשמור אותה לאדם הנכון וכשנהיה בשלים- מה שלא קורה בגיל 16, וואלה לא לגמרי התיישב לי..
אז אני ממש מבולבלת ולמרות שאני כרגע לא מעוניינת בחבר זה עדיין קצת לא ברור לי למה לא לעשות זאת במידה והייתי רוצה.
ועוד יותר לא ברור לי אם הגזמתי בכל הפעמים שנימנעתי לפתח שיחה עם בנים גם כשמאוד רציתי, כמו הדוגמא עם הנער בקופה.
ככה צריך?
למה?
אני מרגישה ממש פיספוס בדרך הזו ואני לא יודעת עוד כמה זמן אחזיק מעמד כשאני לא מבינה לגמרי את הסיבה למה שאני עושה.
וכמו שעברתי את הגבול שלי והתכתבתי התכתבות אינטנסיבית עם נער אחד, כך אני לא יודעת אם אעבור את זה גם בקשר פנים מול פנים ואצור קשר עם בנים- חבר או סתם שיחה ידידותית, כשמאוד ארצה.
בנוסף לכך אני יודעת שזו משיכה טיבעית בין המינים והרצון וההתלהבות סביב נער כזה או אחר הם נורמליים לחלוטין.
אולם האם זה הגיוני שיש חברות שאיתם אינלי דיבור על זה בגלל שזה פשוט לא הראש שלהם?
מרגיש לי מוזר ומפריע לי שעל נושא שכלכך נוגע אליי אני לא מדברת עם כמה חברות טובות שלי כי זה פשוט לא נוגע אליהם..
ובנוסף לכך כרגע אני מתלבטת אם לעבור לאולפנא יותר תורנית מה שאומר שאם עד עכשיו הייתי מדברת על בנים עם בנות באולפנא כעת זה לא יהיה מקובל ככל הניראה ואני מתלבטת האם ועד כמה זה אומר להוות לי שיקול במעבר..
לדבר עם בנים, או לא?
האם ולמה לשמור על עינייניות?
מה לעשות עם כל האלה שהייתי רוצה לדבר איתם ולפתח שיחה ידידותית (כמו הנער מאתמול..)
אני פשוט מבולבלת...
אשמח לעזרה:)
תודה מראש!
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום לך יקרה.
מעריכה את הפנייה שלך אלינו, את הרצון הכנה להתברר ולדעת מה נכון וטוב, איזו דרך ישרה.
שני צדדים למטבע
ראשית, חשוב לי לומר שאת צודקת. הקב"ה יצר את העולם כך שיש משיכה טבעית בין המינים. זה בריא הרצון לקשר, הרצון ליחד משותף. זה בריא הרצון ליחד קרוב. ואפילו יותר מבריא, זה מופלא ומביא איתו כל כך הרבה ברכה. אז באמת קודם תשמחי בתחושות שעוברות בתוכך וברצונות.
אחרי שאנחנו מבינים שזה טוב ומשמח, אפשר לעבור לצעד הבא.
לכל דבר יש שתי צדדים, ובאותה מידה שזה מבורך ובונה, הקשר יכול גם להביא להרס ולהזיק אם הוא לא יהיה בזמן הנכון ובצורה הנכונה. ואני אסביר, הקב"ה ברא יצר חזק מאד בין המינים. קשר שמתפתח ונעשה קרוב לא מסתפק רק בשיח, רק בידידות, הוא רוצה יותר... תמיד היצר ירצה יותר, עוד קרוב ועוד קרוב. עוד יותר להיות שייך אחד לשני, עוד יותר חיבור. דבר שמביא לניסיון מאד גדול, שהמון פעמים לצערנו, קשה מאד לעמוד בפיתוי.
"זה רק אני מולי"
את נמצאת בגיל מדהים! גיל של מפגש עצמי, גיל של בניית הזהות האישית, של עצמיות ועצמאות. זה זמן של התכנסות פנימה מול עצמי, של בירור מה טוב בי ומה הייתי רוצה לתת עליו דגש. מה הדרך שאני בוחרת לי לחיים. זמן של בניית ביטחון אישי וההערכה עצמית שתבוא מהפנים.
המפגש הזה מעבר להכרחי ונצרך הוא מסע מדהים ואישי כל כך. צריך לאפשר לעצמי כניסה פנימה לגילוי עצמי.
רק אחרי השלב הזה, רק אחרי שאני אהיה בנויה מבפנים ויציבה. רק שיהיה לי מקום של כבוד וההערכה עצמית מבפנים כלפי עצמי, שיהיה לי מפגש עם עצמי מבפנים, רק על גבי זה אני אוכל להכניס עוד מישהו למרחב האישי שלי. ליצור קשר קרוב.
לכן, אני חושבת שכל קשר עכשיו עם בנים הוא מתערבב עם המפגש האישי הפנימי, והוא לא מאפשר יציבות בריאה. כי הקשר יביא לצורך של ההערכה מבחוץ ואהבה מבחוץ.
אני והוא
אנחנו רוצים לבוא לקשר ולמפגש עם האיש שלנו שאיתו נחיה עד 120 בע"ה נקים.
העמדה ש'דיברתי עם ההוא ורציתי אותו ורציתי אותו.....'. אני מרגישה שהיא מתפזרת ומספקת צורך של הנפש שהוא לא אמתי, ומעיד על הצורך לחכות קצת, לזמן מתאים ובשלות של הנפש.
אני אסביר, זה חוזר לנקודה שדיברתי עליה מקודם, רק אחרי שאני אספק לעצמי ויבנה בעצמי את המקום של אהבה עצמית וההערכה עצמית, שאני אהיה מיושבת ויציבה מבפנים. רק אז, על גבי זה, יבוא המקום המיושב לרצון עם מישהו אחד בצורה עמוקה ובריאה.
לא סתם ביהדות יש חתונה, אמון ומחויבות זה כלפי זו. קשר של איש ואישה הוא קשר דורש וככל שהוא יותר קרוב, הוא יותר מורכב. אנחנו חושבים אחרת, פותרים בעיות אחרת, חווים את הדברים אחרת... כדי שנצלח את הדרך בע"ה בשמחה ובריאות, נכון לנו להיות בשלות עם עצמנו.
לגבי השיח על זה עם החברות שלך, זה נורא הגיוני וטבעי שיש בנות שזה לא יעניין אותן כרגע ויש בנות שזה יותר יתפוס אצלן נפח במחשבה.. שני הצדדים בריאים.
לעניות דעתי, אני חושבת שזה משמח שיש את שתי הצדדים, יש את מי לשתף בנושא, עם מי להתברר ובנוסף, יש בנות להיות נקיות מהעניין ולשוחח איתן על רבדים אחרים ומחשבות אחרות.. מביא לאיזון ולבירור עצמי.
לסיום, רוצה להתייחס ל'הפרדה היתרה' עליה כתבת.
אני מאד מסכימה איתך שלכל דבר שאתה עושה יש השלכות... לשני הצדדים יש השלכות. כמו שלהפרדה יש, כך גם לאוכלוסיות שחיות ב'חברה מעורבת' יש השלכות.
ייתכן שההפרדה היתרה פעמים מביאה קושי לבנות או בנים אח"כ להיפתח בזמן של דייטים, וייתכן עוד כמה דברים אבל חשוב לי שתחשבי, לאיזה רווח היא מביאה בחברה.. מה היופי שהיא מכניסה לחברה. כמה נקיות (לא כל הזמן להתעסק בבנים-בנות ומה שביניהם.. פניות נפשית להתעסק בבניה שלי, בעבודת ה', בנפש ובמידות... בחיים ובעומק האמתי שיש בהם), כמה כבוד לנישואין וחוסר זולות ועוד....
ונכון, גם בצד השני יש רווחים. וצריך איזון בכל דבר ויש לנו בחירה מה נכון..
יקרה, מקווה שעניתי מעט על שאלותייך.
יהודית