איך אפשר להבין ולהתחבר יותר למצוות התפילין?

שלום, מה שלומך? איזה כיף לראות שחשוב לך להתחזק במצווה החשובה הזו!

במבט חיצוני, תפילת שחרית בבית הכנסת היא מחזה מאד מוזר. הרבה אנשים עם קופסאות שחורות, מעור של בהמה, על היד ועל הראש. מה זה? אבל כשמעמיקים קצת במהות המצווה, זוכים לראות דברים נפלאים ומחזקים.

בסידור, לפני הברכה\הברכות שמברכים לפני שמניחים, יש תפילת "לשם ייחוד". אם לא יצא לך עדיין, ממליץ ממש לומר אותה בכוונה כל בוקר. למה? חוץ מזה שמבחינה הלכתית מצוות צריכות כוונה, התפילה הזו מבארת לנו את מהות המצווה. מה קורה כשאנחנו עושים את הפעולה הפשוטה הזו לכאורה של הנחת תפילין. כתוב שם כך: "וציוונו להניח על היד לזכרון זרוע הנטויה, ושהיא נגד הלב, לשעבד בזה תאוות ומחשבות ליבנו לעבודתו יתברך שמו". כלומר, כשאנחנו מניחים תפילין של יד, אנחנו מכוונים לדברים הללו. שנזכור את הזרוע הנטויה בה הקב"ה הוציא אותנו ממצרים, ובזה הפך אותנו לעם. וכסמל, הדברים הם כנגד הלב. כדי שגם הלב יפנה לקב"ה ולא לתאוות או מחשבות זרות. וכשמניחים תפילין של ראש, אז אנחנו מכוונים ש"על הראש נגד המוח. שהנשמה שבמוחי עם שאר חושי וכוחי, כולם יהיו משועבדים לעבודתו יתברך שמו". כלומר, שהראש, שהוא המפקד על כל הפעולות והמחשבות שלנו – גם הוא יהיה עסוק בה' ולא בשום דבר אחר.

כשמפנימים את זה, אנחנו מבינים דבר נפלא. הרי הקב"ה וכנסת ישראל משולים לזוג אוהבים. ומה עושה זוג כזה כל הזמן? חושבים זה על זה כל הזמן! ולא רק זה, אלא שבחתונה החתן שם על הכלה טבעת, אותה היא עונדת על האצבע כל הזמן. וכשהיא מסתכלת עליה – האהבה שלה לחתן רק מתחזקת. הטבעת הזו, היא התפילין. הקב"ה אוהב אותנו, וזיכה אותנו במצוות תפילין. שהן הסימן שאנחנו קשורים אליו. המחשבות שלנו קשורים בו, הלב שלנו מרגיש אותו, והמעשים שאנחנו עושים בידיים – גם הם בשבילו. לא סתם אנחנו קושרים את הרצועות על היד והראש. אנחנו מראים שאנחנו קשורים אליו, קשורים בו.

חוץ מזה, התפילין עצמן עשויות מעור של בהמה. למה? הרי זה הדבר הכי גשמי שיכול להיות. דווקא זה נבחר להיות סמל לאהבה הגדולה שלנו עם הקב"ה? התשובה היא שכן. זה שהקב"ה בשמים ועושה ניסים, זה אנחנו יכולים לקבל, זה הגיוני. אנחנו לא רואים אותו, והוא עושה דברים לא טבעיים. אבל זה שהוא גדול כל כך ומופיע אפילו בדברים הכי גשמיים – זה עוד יותר נפלא! ואנחנו אומרים בהנחת התפילין, שאנחנו מאמינים שגם פה בעולם הזה, בדברים הכי גשמיים וקטנים – גם בהם הוא נמצא. וכמובן שזו גם כן תפילה, שנזכה להפוך את העולם הגשמי הזה – להיות לנו לעזר בעבודת ה', ועל ידי זה להעלות אותם לדרגת קדושה עליונה.

מקווה שאחרי התבוננות בדברים הללו, נצליח להבין יותר, וממילא להתחזק יותר במצווה הנפלאה הזו.

ואתייחס לעוד דבר אחרון: כתבת בהתחלה שאתה לומד בישיבה, אבל אתה לא מרגיש בעננים. אתה סה"כ נהנה בה. חשוב לי לומר לך שזה הגיוני. בסופו של דבר, הישיבה היא השגרה שלך. כמו שבבית אנחנו לא מרגישים בעננים, כך גם בישיבה. נכון שהישיבה מיוחדת יותר מהבית, שהרי שם אנחנו זוכים ללמוד תורה כל היום ולשמוע את רצון ה'. אבל אפילו ככה, להבדיל, אדם שעובד עם ראש הממשלה או מלך חשוב, בהתחלה מתרגש. אבל אח"כ גם זה הופך לו לשגרה, והוא לא מרגיש משהו מיוחד כל פעם שהוא נכנס למשרד\ לארמון שלו. רק אנשים גדולים מיוחדים, זוכים להרגיש את הקדושה שבבית המדרש כל הזמן, ולכן מתרגשים בכל רגע שהם שם! הלוואי ונזכה גם כן להרגיש ולטעום מטעם הקדושה הזו.

מקווה שעניתי ועזרתי כמה שיותר.

בהצלחה רבה!

ישראל